עכברוש אחזקות בע"מ נ' מיי טי אינטראקטיב בע"מ ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת המשיבה בתובענה העיקרית (אשר תכונה להלן:- "המבקשת"), במסגרת תובענה שהוגשה על ידי המבקשת בתובענה העיקרית (אשר תכונה להלן:- "המשיבה"), לסעד הצהרתי, לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, מכוח הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

תמצית נימוקי הצדדים:

2.לטענת המבקשת, המשיבה הנה חברה בע"מ שיש לחייבה במתן ערובה מכוח הוראות סעיף 353א' הנ"ל, וכי חריגה מכך תעשה אך אם שוכנע ביהמ"ש כי נסיבות העניין או יכולתה הכספית של המשיבה אינן מצדיקות חיוב כאמור ונטל השכנוע בעניין זה רובץ לפתחה של המשיבה.

3.המבקשת, טוענת כי מקונן בה החשש כי ככל שיפסקו לטובתה הוצאות היא לא תוכל לגבותן מהתובעת בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה ולכן מבקשת היא הפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות ככל שיפסקו.

המבקשת מציינת כי ביום 21/7/13 נפסקו לטובתה הוצאות בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים שטרם שולמו. המבקשת טוענת כי הובטח לה כי ישלומו ההוצאות ועל אף ההבטחה ההוצאות טרם שולמו.

המבקשת בבקשתה הוסיפה כי לא צירפה תצהיר לאימות העובדות מכיוון שהדברים נמסרו לב"כ המבקשת וככזה נאמן הוא על בית המשפט.

4.בתגובה לבקשה, טענה המשיבה, שיש לנהוג על פי הכלל, לפיו אין לנעול את שערי בית המשפט בפני צד המבקש סעד. המשיבה אינה חולקת על העובדה שכעת מצבה הכלכלי איננו שפיר וטוענת כי המבקשת היא שגרמה למצבה הכלכלי כפי שהוא כיום.

לשיטת המשיבה, נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה ובעניין זה הפנתה לאמור בפסק-דין, רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעל מתכת, פ"ד מד (1), 647, הקובע את זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד, הכלל הוא שאין לשים מכשול בפני "תובע עני" המבקש לממש את זכותו החוקתית לגישה לערכאות שכן הזכות לפנות לביהמ"ש היא זכות קונסטיטוציונית ושערי בהמ"ש פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות.

עוד הוסיפה המשיבה כי בקשה זו נועדה למעשה להתישה ולהביאה למשוך תביעתה וכי לא צורף תצהיר כתמיכה לבקשה ומשכך יש לדחותה.

5.בתגובתה לתגובת המשיבה טענה המבקשת, כי הפסיקה שאוזכרה בתגובה אינה רלוונטית במקרה דנן, שעה שמדובר בחברה בע"מ שאחריותה מוגבלת הטיל המחוקק חזקה לפיה יש לחייב חברה בהפקדת ערובה כאמור בסעיף סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999.

דיון:

6.סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999, אשר עליו נסמכת הבקשה ואשר הוסף במסגרת תיקון מספר 3 לחוק, השיב על כנו את סמכות בית המשפט לחייב חברה בערובה להוצאות לפי סעיף 232 לפקודת החברות, אשר בוטלה עם חקיקת החוק במתכונת המקורית.

עצם התיקון מלמד כי המחוקק מצא לנכון להסמיך את בית המשפט לחייב חברה תובעת בערובה להוצאות, מתוך ראייה כי קיימים מצבים בהם יתקשה נתבע לגבות הוצאות מגוף שלא יהיה מסוגל לשלמן שעה שתביעתו תידחה.

לשון הסעיף מורה:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

הפסיקה פרשה את התיקון לחוק כמעמיד נטל על החברה התובעת להוכיח את מסוגלותה לשלם הוצאות משפט באם התביעה תדחה.

סוגיית הפקדת ערובה להוצאות נדונה גם בבית משפט עליון בברע"א 10905/07 אואזיס נ' זיסר, שם ציין כב' הש' גרוניס (כתואהו אז), כי סתירת החזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות היא בשתי דרכים, האחת, אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין והנוספת אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה כאשר במסגרת הפעלת שיקול דעת על ביהמ"ש ליתן את הדעת בין היתר, לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד.

בפסק דין נוסף, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (ניתן ביום 11.2.09, טרם פורסם) חזר כב' השופט מלצר על התנאים לסתירת החזקה וציין כך:

"... על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו... זהו שלב הבדיקה השני... אם למשל סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה... עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות... (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד... משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה לפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון אם גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".